יום חמישי, 8 באוקטובר 2020

8

תמיד בשש בבוקר היא קמה. אצה רצה לשירותים, אצה רצה לחמם מים לקפה, אצה רצה להתקלח, אצה רצה להכין קפה ולבסוף בקול תרועה עז צועקת: ישראל קום לעבודה!

ישראל מזדחל מהמטה הסתורה, מלאת שאריות ליל עינוגים או ליל כעסים ודמעות. לאטו מזדחל לשירותים, נעמד מול המראה מעל הכיור, מנקה את שיניו ומגלח את לחייו. מורט שערה סוררת בגבה שמאלית או מנחיר ימין. שוטף פניו היטב בסבון, מתמרח בשלל תמרוקים ולבסוף מתיז "מי גילוח" שורפים ומעקצצים על פניו.

במטבח הוא יושב מולה. היא מוזנחת לגמרי, הוא מהרהר בינו לבינו. לאן נעלמה היפהפיה אתה קשר את חייו לפני ארבע שנים?! הארון מלא בתלבושות מפוארות, חדר האמבטיה בצד שלה מלא בכלי תשפורת, יש לה שולחן איפור בגודל של שולחן משרדי ענק, אבל היא מעדיפה את נוחות הפיג'מה.

שאל אותה בבת אחת: אוהב אותי?
היא הסתכלה בו, וענתה בקול הבאס שלה: כבר לא! היום אני עוזב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

לכל חי מלאך יש בשמיים

לכל חי מלאך יש בשמיים הומאז' לשיקסטה, דוריס לסניג "כן לא; כן לא" קצה העיפרון הלעוס נע ימינה שמאלה. למעלה ולמטה. קדימה ואחורה. ...