כמו תמיד אצלו הוא פסע ברחוב וסיגריה בפיו. תמיד באותה השעה, תמיד באותו הרחוב יום אחרי יום ושנה אחרי שנה.
לפעמים הוא נוסע לחו"ל, אבל גם שם, לא חשוב באיזו עיר או מדינה או יבשת הוא נמצא, מוצא הוא את הרחוב הקטן, את השעה המדויקת ואת הסיגריה הראויה.
השנה כמו בכל מוצאי יום הוא ירד לרחוב. כמו תמיד אדיש לחלוטין למתרחש סביבו. הדליק את הסיגריה בתחילת הרחוב והחל לפסוע את פסיעותיו הקטנות לאורך הרחוב. מבלי משים הוא נתקל במרצפת בולטת ונפל.
רק אני הגעתי להלוויה שלו, הוא אבא שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה