בערב, כשאמא הקפידה שהדג ימשיך לשחות לו באמבטיה הלבנה, היא לא שמה לב שאבא קם מהספה, נישק אותי על ראשי ויצא מהבית. ליד הפנס בקצה הרחוב הוא נעצר, הביט לאחור, אבל לא ראה אותי.
המשכתי לעקוב אחריו כשני רחובות נוספים. מדי פעם הוא הציץ לאחור, אבל הצלחתי להסתתר ולא להתגלות. מול ה"וילה" של היֶקִית הוא עצר, פתח את השער הנמוך ונכנס.
אמא צעקה עליי: לאן הלכת, שייגעץ שכמוך?! לא ענין אותה שאבא איננו, רק אני ואני ואני מעניין אותה כל הזמן. ידיה נעו באוויר עת צעקה וצרחה. אחר כך נרגעה, הלכה לבדוק את שלום הדג.
בערב, הכל לבן ורגוע. אמא ואני מסבים אל השולחן, ממתינים לאבא שיחזור מבית הכנסת. הדלת נפתחת לאט ובקול שירה "שנה טובה" אבא נכנס. מצדו האחד היקית ומצדו השני, הבת שלו ושל היקית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה