מסיפורי העץ אובות - שודד הנשמות

 שודד הנשמות

 

כותבות העיתים של העץ אובות מסתירות בקפדנות את העובדה הקשה והלא נעימה של שודד הפיות.

שהרי ידוע לכולם:

ילדה בת שנתיים או שלוש גוררת עצמה לעבר העץ, על אדמה חמה ולוהטת בקיץ או בחורף. פניה מעוותות מכאב, מגרונה יוצאות יפחות וצווחות איומות למשמע.

פיות קבלת הפנים שרות בקול רם ומרגיע ומלא בכשף האלה שירים מרגיעים, שירים מרככים את כאבי הכוויות, פצעי הגוף והחרדה הקיומית של פיות לעתיד אלו.

ילדה מגיעה לגדר המפרידה בין עולם העץ אובות והאלה הבוראת לבין עולם המציאות האדישה. היא נמשכת אט אט לתוך שטח אובות. הזיתים, העלים, הענפים על האדמה סביב העץ רכים ונעימים למגע. ריחם המשכר מרפא נפש הפיה ומשחרר נפשה מהגוף הסובל, הפצוע בעל המום או השלם.

אף אחת מהפיות לא מוכנה לומר את מספר הפיות שבאו עד עץ האובות ועזבו אותו כעבור מאות שנים לעולם אחר, לעולם האלה.

יש אומרות, שכמה פיות חזרו פעם נוספת לעץ, הן יכולות לספר על עולם האלה, אבל זה סיפור אחר.

שודד הפיות או בשמו הידוע רק לכותבות הכרוניקות של עץ האובות קוראים "שודד הנשמות".

יש להן תיאור חי שלו, שצף מדי פעם בנוזל החיים ומרמז על הופעה חדשה שלו במחזור החיים של העץ אובות.

כמה מצחיק לראות דמות שנראית כמו ילד בן חמש, גמדי, יפהפה כמו קופידון קטנטן יורה החיצים כאויבן הנורא מכולם של הפיות של אובות.

שודד הנשמות התמחה מאז הפעם הראשונה ללבוש על עצמו דמות ילדה שהעץ אובות יקבל לתוך נופו ולתוך נוזל החיים.

ילדה שחרחורת, רזה, עיניים שחורות גדולות בפניה, אף קטן ופה קטנטן אף יותר. זוחלת במאמץ על החום. גופה העירום, למעט כיסוי דק על ערוותה, מתעוות בחום. בועיות עולות על העור הנצרב בלהט השמש ומתפוצצות, יללות הכאב חודרות כל אוזן.

הפיות על העץ בוכות. שירתן המרפאה לא מצליחה לרפא את האומללה. והנה גופה עבר את המחסום.

באחת הגוף הפצוע, הפגום נעמד על שתי רגליו. גוף שמנמן ו-ורדרד מתיישר וקולות צחוק בוקעים מפיו. ביד ימין שק עור קטן וביד שמאל חרב או סכין. הוא אץ רץ על גזעו של אובות אל ענפיו וקוטף/חוטף זיתים הישר לשקו. השק מתמלא בעשרות זיתים, שבכל אחד מהם חיה פיה.

שודד הנשמות קופץ מהעץ ורץ במהירות הבזק אל המחסום וחוצה אותו.

דממה יורדת ומכסה כמו שמיכה גדולה וחונקת את העץ. הפיות המומות, משותקות לגמרי. הן בודקות סביבן, מי נשארה מי נעלמה.

כותבות ההיסטוריה שוקעות בטראנס ומעבירות בגופן את נוזל החיים, רושמות בו את שמות החטופות, עדות אחרונה לחייהן על העץ אובות.

זו היתה הפעם הראשונה ששודד הנשמות הגיע אל אובות ושדד נשמות ילדותיו-פיותיו.

האלה שמעה את בכי בנה ואת הדממה המשתקת שנפלה על אובות וחנקה אותו. היא ירדה אליו ועטפה אותו, את העץ כולו, בגלימת חייה, בגלימה מעניקת החיים והתקווה. הדממה פסקה, הפיות החלו לשורר את שירת המוות והמספד על אחיותיהן. נוזל החיים געש מבארות המים של אובות מעלה מעלה אל אחרון עליו שבצמרתו.

שודד הנשמות מגיע מדי כמה מאות שנים. בכל פעם הוא מצליח להערים על אובות, להיכנס לעולמו, לעלות על גזעו ולשדוד נשמות של פיות.

כותבות הכרוניקות, מנציחות שמות החטופות תוהות לא פעם:

להיכן הוא לוקח את אחיותינו?

האלה יודעת ולא מספרת.