טמהארי מתקרבת לזמן בו עליה לשעתק את גופה ולהעתיק את תודעתה לגוף החדש. התחילו מכאובים בפרקי ידיה השונים, היא מרגישה שגופה אינו מתפקד כיאות בנוזל האוסמוזה.
פרוייקט וילמה 12 שואב ממנה אנרגיות מרובות, וכן דורש שליטה מהירה יותר בלוח הפיקוד שלפניה. לרגע היא משוכנעת שחסרות לה כפות ידיים, [נקודה להודיע למשעתקי גופה, להוסיף עוד 2 זוגות של כפות ידיים] ואז נזכרת שלפני כמה שנים לא חסר לה דבר.
פרוייקט וילמה 12 הוא הפרוייקט הכי מורכב שהיא מטפלת בו, מנהלת אותו מתחילתו ועד הסוף. הוועד המנהל של אוקטופוס, הקבוצה השניה בכוחה בגלקסיה או באימפריה נתנה בה אמון. היא מאוד גאה בעצמה.
רגשות אינם מסוג הפעילות התודעתית האהודה על אוקטופוס. רק חשיבה רציונלית, אובייקטיבית ומתמטית. אבל טמהארי, פרופ' טמהארי הרשתה לעצמה מוזרויות בלתי מדווחות, בלתי נראות ונשלטות לגמרי. בהיותם גזע של יחידנים, ללא צורך בהתרבות מאף סוג מוכר, גם לא היו לה חבר או חברה. היתה תקשורת עמוקה בין חברי/תושבי הכוכב, אבל היא היתה לצרכי ניהול האדם, ההומוספיינס על כל שינוייו, בפלנטות ובכוכבים המוכרים לאוקטופוס.
טמהארי ידעה, כמו כל אדם משכיל על הכוכב את המחיר שבני גזעה שלמו ומשלמים למען יציבות אנושית. ויתור על גוף של בני אנוש, ויתור על מיניות, רגשות, חברותא. נכון, היא הודתה בפני עצמה, יש סיפוק אדיר מחיים אינסופיים מלאי תהפוכות, שינויים וסכנות אין סופיות. אולי חיים כאלה מצדיקים שינוי. מעבר לאטמוספירה של מתאן-מימן כפי שגילו במאה ה- 21 על טיטאן, ירחו הגדול של צדק.
מיסטיקת המוח הרב מימדי, הטיפוח של המוח הזה, שידרוגו ושינויו בהתאם לנדרש מחייבת כמה שעות יומיות של בדידות מדידטטיבית כדי לתחזקה.
מולה הופיעה דמותו של פטישון. הגבר האחרון שצריך לחטוף למשימת וילמה 12. היא הביטה בו ארוכות. בקומתו האנושית הממוצעת, בשערו האדמוני, בפניו היפים. הוא לבש רק אזור חלציים, ונמצא בתנועה מהירה לאורך דרך או שביל שמצדדיו צמחייה. משהו התרחש בה, משהו שאין למה מושג לגביו, ועליה לבררו עד תומו.
היא פינתה את אזור עבודתה, והורתה למעבדה להתכונן לקראת שיעתוקה והעתקתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה