יום שישי, 8 באוקטובר 2021

98 - MeToo#

 שוו בנפשכם דירת סטודנטים בירושלים. מספר חדרי שינה, סלון אחד, מטבח אחד, שירותים אחד.

הולל גדול הייתי, מוכר היטב בחוגים בהם הסתובבתי כזה שידו בכל אורגיה וכל אורגיה ידהּ בו. לא אהבתי, גם באורגיות, מגעי גברים בי, אבל מכיוון שחשוך היה, כולי מעורפל מאלכוהול ומחשיש ושאר ממתקי מוח לא הקפדתי על מניעת מגע כזה.

כך התגלגלתי במקרה אל ביתו של דניאל. בחור רזה, גבוה, די מכוער. סטודנט למזרח התיכון או משהו דומה. הוא הבטיח אורגיה אצלו. מה אכפת לי להרוס עוד כמה תאי מוח, נסעתי בקו 4 אליו.

רק אני הייתי, רק הוא.

לא העליתי על דעתי אפשרות של סקס, והאפשרות לא הועלתה, אלא כעתיד שימומש בעוד שעה. בינתיים, בגלל שאתה כזה מושך, והרבה בנות באות בגללך, ניתן לשנינו "פור" על כולם. נשתה, נעשן, נשמע מוזיקה. טוב, מה אכפת לי אני.

עד, עד הרגע בו הבנתי שמישהו מפשיט אותי. רמת המיסטול שלי היתה כלכך גבוהה שבעצם כלום לא היה אכפת לי, לכאורה. אבל הוא הפשיט אותי, וזה עורר בי התנגדות פנימית. מה אתה עושה, שאלתי, וזכיתי לכך שהפכני על בטני, פישק את רגליי וחדר לתוכי.

כן או לא מסטול, אני מניח שהצרחה שצרחתי עוררה מתים מקברם, אבל אף מת לא הגיע, אף לא חי. אז, בתוך כאב התופת הוא מתחיל לצרוח, שימות מוחמד, אני מזיין עכשיו את מוחמד. הייתי באלם ובהלם.

למזלי לא לקח לו זמן רב לגמור.

התלבשתי וברחתי.

בערב ישבתי לארוחת ערב עם הוריי. הבטתי בעיני אבי שלא שיער דבר ובעיני אמי שדברים כאלה לא עברו מעולם בראשה, והרגשתי אשם, חוטא, מלוכלך, מסריח. לא דברתי. לא אמרתי דבר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה

103 - הייתי בבלינסון וראיתי

  הייתי בביה"ח בלינסון ביום שישי האחרון. הגעתי אליו אחרי ביקור ב- "טרם" [חדר מיון לכל דבר וענין, שאינו בית חולים, וממנו נשלחי...