שלוש דקות מנוחה, זה מה שאני מבקש, רק שלוש דקות. המנוחה ממני והלאה. כל רגע משהו אחר מופיע מול עיניי, צליל אחר חודר לאוזניי, וגוף נוגע בי. כל החושים פועלים, וראשי מטרטר כמנוע ישן של מכונית עמוסה בעלית הקסטל לירושלים. [לפני המנהרה החדשה].
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
לכל חי מלאך יש בשמיים הומאז' לשיקסטה, דוריס לסניג "כן לא; כן לא" קצה העיפרון הלעוס נע ימינה שמאלה. למעלה ולמטה. קדימה ואחורה. ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה