שלוש דקות מנוחה, זה מה שאני מבקש, רק שלוש דקות. המנוחה ממני והלאה. כל רגע משהו אחר מופיע מול עיניי, צליל אחר חודר לאוזניי, וגוף נוגע בי. כל החושים פועלים, וראשי מטרטר כמנוע ישן של מכונית עמוסה בעלית הקסטל לירושלים. [לפני המנהרה החדשה].
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה