שלוש דקות מנוחה, זה מה שאני מבקש, רק שלוש דקות. המנוחה ממני והלאה. כל רגע משהו אחר מופיע מול עיניי, צליל אחר חודר לאוזניי, וגוף נוגע בי. כל החושים פועלים, וראשי מטרטר כמנוע ישן של מכונית עמוסה בעלית הקסטל לירושלים. [לפני המנהרה החדשה].
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
כרוביה* טקס השמות נשכח זה עידן ועידנים. מאז הפכו הראשונים שנבראו למלאכים נלקחה מהם היכולת לפרות ולרבות. פעם אחת או כמה פעמים הרשה להם,...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה