עמורה
האהבה... אחח,
האהבה
על העץ אובות
שרו שיר לאהבה, מדי בוקר, מדי יום.
המשוררת
והמלחינה היא עמורה, ילדה בת שלוש שהתגלגלה לעולמו של העץ אובות ללא הזמנה. הביוגרפיה
שלה, הזורמת בנוזל החיים מספרת על ילדה חירשת, עיוורת, אילמת וגם שלא למדה ללכת.
הוריה נטשוה במדבר, ליד העץ האובות מבלי שידעו כלל על קיומו.
את הילדה הביאה
אליו האלה, על ידיה.
הפיה עמורה קראו
לה.
וזה שיר האהבה
שחיברה והלחינה
בָּרְכוּ
הַשָּׁמַיִם, בָּרְכוּ הָאֵלָה
*
אוֹר
הַבֹּקֶר הַוָּרֹד שׁוֹלֵחַ אֶצְבְּעוֹת
לוֹטֵף פְּנֵי אֶרֶץ, מַרְגִּיעַ סַעֲרוֹת לֵב הַיָּם
שַׁחַר חָדָשׁ שֶׁל עוֹלָם חָדָשׁ הִתְחִיל
וְאַהֲבַת הָאֵלָה תַּעֲטֹף כָּל בְּרוֹאֵי עוֹלָם
חֲלוֹמוֹת
הַתִּקְוָה שֶׁל אֶמֶשׁ מְקַשְּׁטִים
תַּלְתַּלֵּי אוֹר אַיֶּלֶת הַבֹּקֶר שׁוֹחֶרֶת הָרֹךְ
נְשִׁיקוֹת אֵם לְבִתָּהּ וְאָב לִבְנוֹ חוֹבְקִים
צְלִילֵי שִׁירַת הַצִּפּוֹרִים הַמַּזְמִינוֹת אֶת הַיּוֹם
בָּרְכוּ אֶת
הָאֵלָה
בָּרְכוּ אֶת הָעֵץ אוֹבוֹת
בָּרְכוּ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה
בָּרְכוּ אֶת הָאוֹר, אֶת הַתִּקְוָה
בָּרְכוּ הַשָּׁמַיִם, בָּרְכוּ הָאֵלָה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה