היכן מסתתרים פיות ממין זכר?
על אובות, באחד
הענפים התחתונים, העתיקים כלכך ששכחו מתי נוצרו חיה קהילת ההיסטוריוניות.
זו קבוצה מוזרה
של פיות שהגיעו אל אובות כשהיו בנות 6 או 7, ולא כמרבית הפיות, ילדות בנות שנה עד
שלוש שנים.
אלה הפיות
שמקפידות לרקום בתוך תאיו של אובות את סיפורי נביטתו, את ראשית תודעת היותו חי,
ומי הפכו לאבי הפיות, הילדות שנגזלו מבתיהן, אוהליהן, משפחותיהן ושבטיהן.
אצל אובות אין
פיות ממין זכר.
זכור היטב
המקרה, שנרשם בכאב רב, בכעס רב בין זרמי החיים של אובות על הילד היפה שהגיע אליו.
על ארבעותיו
זחל התינוק. שערו שחור ומתולתל, אבו חד ועדין, עיניו שחורות ועורו שחור אף הוא.
הפיות התרגשו. ענפי אובות אף הם נעו מעט.
קול שקט ומצמית
בקע מבין ענפי אובות: לך!
ריח רע עלה
מאובות, הרוח הסתחררה סביב אובות, מרימה ענני אבק וקולה שורק.
התינוק המשיך
לזחול. לא מבין את סימני האזהרה.
ואז צץ אותו
נחש גדול, נחש החונק טרפו ובולעם. לא היה לתינוק סיכוי. אבות אטם את הראות סביבו,
עלא את עצמו ואת פיותיו בכלא אטום לכל מראה וצליל, שמא קולו בכיו של הילד יקרע את
ליבו.
לאן הולכים
התינוקות ממין זכר, שאלה הפייה העתיקה ביותר על הענף התחתון. מאות שנים היא חוקרת
ודורשת בנושא.
היא העלתה
חזיון מול עיניה לאחר שצמה ימים רבים ואז אכלה מהפטריות שחיות בין שורשי אובות.
בחזיונה ראתה
עץ ענק כמו אובות.
והנה הפכה
לתינוקת בת שלוש או ארבע. זוחלת לה עיוורת לעולם. חום וקור מצליפים בה. והיא רואה
מרחוק את העץ הגדול והיפה. עץ שמבטיח הגנה.
זחילתה מואצת.
קולות שורקים
באוזניה, אש באוויר, ציפורים מוזרות מתקרבות בטפרים שלופים לעיניה.
נשיכה חזקה
בגבה, גוף נכרך בה.
אט אט נשימתה פוסקת.
הכרתה מתערפלת. תמונות של שמש, פני אימא ואבא זהו.
המומה ודמומה נפלה
על הענף. הרחב.
ריחות הזיתים
שעולים מאובות מחיים נשמתה וגופה חסר הממשיות. כנפיה מתיישרות והי מעופפת סביב
חברותיה וידיה נעות בכעס רב.
חיי פייה אינם
כחיי אדם.
שנים לאחר
שחזרה ממסעה החיזיון הצליחה הפיה העתיקה לכנס כמה מאחיותיה ולחדור אל לב ליבו של
אובות.
לבו של אובות
אינו כלב אדם או חיה או רמש.
הפיות ישבו זו
ליד זו, שרו, התפללו ואכלו מזיתי הבוסר של אובות.
עץ בעל נוף
מפואר, כסוף וירוק הופיע לפניהן.
"מה אתן
רוצות"? הזעם והכעס וחוסר המנוחה עלו בשאלה והפחידו אותן.
"אני רוצה
לדעת לאן הולכים תינוקות בנים שמאבדים דרכם? האם אלה שבאים לכאן הם מזון לנחשי
המדבר?"
העץ כמו חייך
חיוך ללא שמחה, "למות מנחש מלא רחמים יותר מלמות בפי להקת טורפים."
"למה אתה לא
מקבל פיות בנים לשירותך?"
"ככה זה.
אף פעם לא שאלתי את עצמי למה. אף פעם לא הטרדתי את הבוראת שלי בשאלה הזו. לא יודע.
אני חייב למנוע מבנים להגיע אליי, אני חייב לדאוג שמותם יהיה מלא חסד."
קבוצת הפיות
נרעדה.
"אז למה
נתת לנו לראות את גורלו של התינוק היפה? רצית שנעזור לך, שנצליח לערער סדר
העולמות?"
העץ נעלם.
הקבוצה נשארה מהורהרת
על הענף הנמוך.
הפיה הוותיקה רשמה
בתוך נוזל חייו של אובות את השיחה ואת הסיבות לה. העץ נרעד פעם ופעמיים,.
אז הרימה לרגע
את ראשה, גירדה את פדחתה העדינה והוותיקה וידעה שיומה קרב לסופו וחייה מסתיימים.
הבנה עמוקה מני חקר נולדה בה, אבל לעולם לא תוכל לחלוק אותה עם חברותיה או לכותבה
בנוזל חייו של אובות.
הגוף מתכלה.
הנשמה עוברת
לעץ שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה