אז מה אם אתה סגן מנהל
זה אומר שאתה פטור מכתיבת בחינת בגרות בחיבור עברי. וכך אתה מתיישב כמו כולם בכיתה, מקבל את הבחינה ומחפש נושא מתאים לכתוב עליו.
אבל זה לא ממש עוזר, כי בכל רגע מישהו מפריע. כאן לחתום על צ'ק, שם לענות בטלפון. היאוש והתסכול כלכך רבים, עד כשאחת מהמזכירות נגשת אתה פותח את הפה וצורח: תנו מנוחה!
נושא החיבור היה כנראה "הכלה וקבלה", והיו לך כמה וכמה דפים בהם התחלות שונות של החיבור, שלא התקדם. נמאס לך ויצאת לכיתה אחרת. שם ישב עיליי הנמוך והמקסים. הוא קם ונתן לך חיבוק מעודד. התישבת והתחלת לכתוב, אבל הגיע איזה מורה, ועיליי אמר - לך לך למקום אשר אומר אליך.
אז הלכת, ועלית במדרגות לקומת ביניים, שם עמדה גברת זקנה ושאלה מה אתה רוצה? היתה מיטה ובתוכה ישנו 2 גברים, אחים, הבנים שלה. אמרת לה, אני צריך חצי מיטה. אז אחד הבנים, לבוש בחולצה אדומה עם פסים התרומם באנחה קולנית ועלה על איזה דרגש.
סוף סוף קצת שקט. הגבר נעלם מהמיטה. כתבת איזה 3 עמודים. היית מרוצה, והנה כרמלה הגיעה למבואה של בנין הבחינות. לבושה חדש, תסרוקת חדשה. אהלן אהלן, אתה אומר לה ומתפלא לראות אותה. מה חזרת? לא רציתי היא אמרה אבל לא היתה לי ברירה. היא לקחה ממך ניירות השאירה לך כמה אחרים ונעלמה.
עוד מעט וזמן המבחן נגמר. אתה מחפש את הכניסה למשרדים בהם צריך למסור את הבחינה. אתה מפשפש בניירות שבידיך, הרבה טיוטות, כתבי יד שונים שאינם שלך, אבל החיבור איננו. אתה בלחץ, כואב לך בחזה ואיכשהו מוצא את המשרדים. דרך קומת הביניים שם כתבת את המבחן על המיטה. אבל החדר ריק ועולים במדרגות פנימיות למשרד.
שם לחוץ ממש בקול צרוד אתה מבקש - תנו נייר ועט. ואז מזכירה חמודה וצעירה אומרת לך: אל תדאג כרמלה כבר מסרה את החיבור.
כרמלה באה ואומרת, הבנתי שאין זמן. ראיתי שלושה עמודים סביב נושא, הבנתי שזה החיבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה