ספינת העל התקדמה בחלל לקראת וילמה, אותו כוכב שממנו נמלטה גשושית ובה ההתראה על הוירוס מהמאה ה- 21 שהשתלט עליה.
כשחושבים על זה, זה ממש מוזר. שהרי כבר במאה ה- 22 השתלטו בני האדם לגמרי על הינדוס DNA של כל יצור חי. הטכנולוגיה הזו נמצאת בכל סיפנת הארצה-הזרעה שיצאה למרחבי החלל, בין היתר ע"מ להילחם בסכנות ביולוגיות פלנטריות, שההומוספיינס מעולם פגש.
כולם זוכרים ויודעים את הסיפור על הנגיף שהוצמד לו השם "ערפל". זה קרה על אחת מהפלנטות שנמצאו ראויות ליישוב בני אדם, כמות שהם. שמחים ומאושרים, ללא כל ביקורת ובדיקה מקדמית של האטמוספירה, בדיקות החי והצומח הם יצאו מהספינה.
וראו כי טוב.
הקימו להם מאחז קטן, ודבר ראשון ניסו להתרבות, והתרבו. אבל התינוקות מתו יום אחרי לידם. כמובן בדקו, ומול עיניהם הם ראו איך כדוריות הדם של הילדים הפכו למעין ערפיליות קטנטנות. הם שאבו דם, התעטפו בלבוש ובמסכות מגינות והתחילו לבדוק. הם מצאו. בין שאר היצורים הביולוגיים שנכנסו לזרם הדם של הילדים, אחר כך הם כבר השוו עם הדם שלהם, הם מצאו איזה וירוס מוזר, שנכנס לתא ומרטש אותו לגמרי.
בודדו אותו, טיפלו בו גנטית והפיצו אותו באוויר החופשי. הם גם מצאו מעין תרופה, והילד החדש שנוצר ברחם המלאכותי הפעם, קיבל את התרופה ונשאר בחיים. אז הם עוד פעם ילדו ילדים, עוד ברחם נתנו להן תרופה, אח"כ יצרו חיסון שכל אחד מהם קיבל, וגם כהוראת קבע הוחדר לחומרים שהועברו לרחם המלאכותי.
מה ענין וירוס מהמאה ה- 21?
אבל כידוע טיפשים הם טיפשים, ומי שרוצה, קל מאוד לסובב דעתו עליו, וכך סיפור וילמה והנגיף הפך פופולארי מאוד. בטח, יורגן דה אסטנבול ויורנדה דל אביוב שיחקו בדרמה נוגעת ללב על זוג בוילמה, שילדיו נדבקו בוירוס, ושמכונות ומדענים לא הצליחו לטפל בו. סיפור הרפתקאות אחר תיאר בהרחבה איך טמזין תמזה, גיבורה גדולה, הצליחה למלט את הגשושית עם ההודעה, ומייד נפטרה, האומללה.
דווקא על וילמה, שבכלל לא ידעו בה על הגורל הנורא שלה, התפתחו חיים אנושיים. כצפי מהתנהגות טיפוסית של ההומוספייאנס, היו מלחמות על משאבי טבע, היו פגיעות אינסופיות בטבע הפראי והנהדר. בשל איסור אכילת בשר שהיה כבר בגדר "טאבו" עצים רבים בוראו לצורך זריעת שדות לגידול חקלאי ומזון. צמחים ופירות מקומיים רבים נמצאו טובים לבני אדם. עולם החי בוילמה דמה לעולם החי על טרה, צמחונים, טורפים. החיות היו אחרות לגמרי ממה שבני אדם הכירו.
חיות בעלות תודעה?
חיפשנו בעלי תודעה כל הזמן, כתוב באחד מהיומנים שהגיעו לאוקטופוס ונשמר בגנזך הנידח. מצאנו חיות שדומות קצת לקופים אצלנו. עקבנו אחריהם מרחוק. לא זיהינו התנהגות שמבטאת תרבות. הם גרו על עצים, הם לא שמרו כלום. היתה התנהגות משפחתית, אבל נראה שהקולות שהשמיעו לא היו קולות תקשורת, כך לפחות הבנו. צדנו או תפסנו אחד מהם. הבאנו למעבדה. הרדמנו אותו ובדקנו אותו באמצעות לייזר. מבינה פנימי די מוזר, לא מוכר לנו. מיתרי קול מפותחים מאוד.
אז הבנו, הכתוב ממשיך, שיתכן ואנחנו לא מסוגלים לשמוע אותם. בדקנו אם יש לנו מכשיר שיכול לשמוע אותם, והתחלנו לחשוב על שינוי גנטי אצלינו, באוזניים על מנת להקשיב להם. המהנדס הראשי עם בינה מלאכותית בנו מכשיר כזה. הם דיברו, הו הם דיברו. הבנו שהם לא שומעים אותנו, אז ערכנו שינויים אצלנו במיתרי הקול. עכשיו אנחנו מדברים, לאחר שנים בהן למדנו ולימדנו אותם ואותנו לשוחח ואפילו יצרנו שפה חדשה.
הכותב מוסיף שבהתחלה כינינו אותם מקוקים, כי הם קצת הזכירו את המקוק היפני,. אבל מהר מאוד עברנו לקרוא להם, "פלייר", שזה היה הצליל הכי קרוב שמצאנו לשם שנתנו לעצמם.
יותר לא כתוב דבר על ה"פלייר".
אבל יש תיאור נרחב של העיר הראשונה שנבנתה, על הגירת המקומיים לתוכה, על שינויים במוזיקה האנושית, כולל דפי תווים. אחת החוקרות כאן באוקטופוס העבירה את דפי התווים למוזיקאים על גנימד. הם לא הצליחו לקרוא אותם או לבצע את המוזיקה, עד שאחד מהם חשב- אולי אלה צלילים של עטלפים? הוא המיר את הצלילים לצלילי אוזן רגילה, והתקבלה מוזיקה שאף פעם לא נשמעה. מיותר לספר, שהיא התפשטה ויראלית על פני כל הגלקסיה, ושיכולת הריפוי שלה מופלאה. בטרה, עטלפים אימצו אותה כשפת דיבור שלהם, כנראה, בצורתה הגבוהה לאוזן אנושית. מענין אם יגיע אדם צוילמה ויוכל לשוחח עם עטלפים. או
נכון, בספינת העל, אטלנטיס, היתה מושבה מטרה של עטלפי פירות, שהכירה את שפת ה"פלייר" מוילמה.
השלישייה שהחליטה להפוך את וילמה ל- טרה 2, להחזיר את המין ההומוספיינס לחיים קדם התהפוכות של המאות ה- 22 ואילך, כלל לא ידעה על הסיפור הזה. בדרך לא דרך הצליחו שירוקו וטמהארי למנוע מהמידע הזה להגיע אליהם.
שירוקו אמר לטמהארי, כשעוד חלקו גוף, את חייבת להיזהר מהשלישייה הזו, כל הזמן. אנחנו חייבים להטעות אותם, חייבים למלא אותם במידע כזב. אחרי שניסיון טמהארי ושירורוקו להפרדת גופים, ובטח מעבר לגופים זרים גנטית צלח, השלישייה עשתה זאת בלי בושה. שלושתם עברו לגוף אחר, ולגופם העתיקו את יורשיהם הנבחרים. באוקטופוס לא היה ולא יהיה מקום למרד או להטלת ספק, וכמו שגילגמש וענת יישארו לעד בגאיה, גם טריומוירט השליטה באוקטופוס ישלוט לנצח.
טמהארי כבר עברה תיקון גנטי, ובילתה המון עם העטלפים. הם לימדו אותה להשתמש בקול לזיהוי חפצים, לימדו מאותה לתקשר כך, לימדו אותה לשמוע גם קולות רגילים של בני אדם. טמהארי גם הבינה שעליה לדאוג, שהשלישיה שלה, מייסדי וילמה גם יעברו שינויים דומים, אבל זה כבר לא היה קל כלכך.
-- - - -
ירקון
ירקון התאהב בציקדה. שניהם נשמו אוויר דומה, שניהם היו אנשים של פעילות פיזית עזה. משירקון פגש את ציקדה באיזור ה"אנושי" של טרה או גאיה או כל אטמוספירה תואמת טרה הוא עזב את האיציקלופדיסט אתו חי כ -20 שנים. היה ברור שזה מה שיקרה, טמהארי תכננה הכל עד הסוף. היא טרחה שהאיציקלופדיסט, מועסק אוקטופוס, בעל ריאות טרניות יגיע לאטלנטיס בשליחות הטריומוירט, טרחה שמראהו יתאים לטעמו של ירקון וההיפך. לציקדה המתינו עוד שנים רבות לפני שתגיע לאטלנטיס, גם לטמהארי עצמה המתינו שנים רבות.
השניים נפגשו בשנות ה- 80 של גופם הנוכחי. הם החליטו לחיות עוד כמה שנים עם הגוף הנוכחי. לא היה להם מושג קלוש איפה נמצאת תחנת העתקת-תודעה, לא היה להם שמץ של מושג לגבי היכולת להתעתק לגוף זר גנטית, ולכן הם חשבו שזהו, סופם נחרץ.
שניהם לא ממש הכירו את מושג המוות מחייהם הקודמים. אנשים לא מתו. אנשים התעתקו תודעתית, וחיו מהנקודה בה התעתקו לנקודת ההתעתקות הבאה. נכון, תהליכים אלה שחקו חלק מהזכרונות העתיקים או הצעירים. זו היתה אחת מהבעיות שלא הצליחו לפתור. אז מצד אחד, המתעתק תודעתית היה אותו אדם אך מהצד השני היה צריך יותר משבועיים כדי לבדוק מהם השינויים. אצל גילגמש וענת המצב היה קריטי, כי שינויים קטנים בראש הפרמידה יכולים לגרור שינויים מטרידים באימפריה, בטח הדבר נידון בוועדות הסודיות של 11 שליטי אוקטופוס ובמיוחד אצל הטריומוירט.
והנה הם מתחילים להתמודד עם תפיסה של סוף החיים. נכון שנותרו להם לפחות עוד 80 שנות חיים, אבל חייהם על אטלנטיס לא היו חיי בטלה, והזמן עבר מהר.
ירקון עבד במטעים של אטלנטיס. באטלנטיס היה שטח ענק שהוקדש למטע עצי פרי שונים. היו גם שדות, אבל בהם בעיקר עבדו רובוטים חסרי בינה. במטעים החליטו שבני אדם יעבדו. עבודה הובנה כצורך חיוני לשרידה, לא לצורך כלכלה, שהיתה מובטחת גם ללא עבודה. הוא עבד בחלקת תפוחי העץ, היו שם קרוב ל - 20 זנים שונים. ליד היו כוורות דבורים מזמזמות, ובכל זמן שהתפוחים פרחו, זו היתה החופשה שלו. הדבורים הפרו את הפרחים וייצרו דבש.
ציקדה עבדה בג'ונגל. הג'ונגל שחיקה ג'ונגל טרני היה ענק. היו בו חיות מכל מה שהצליחו להביא מטרה, מגאיה או ממקומות אחרים. היו ג'ונגלים אחרים, ששימרו אטמוספירות ובועות אקולוגיות נדירות. מקומם לא יהיה על וילמה. בג'ונגל הזה היה להקת העטלפים, והיו חיות אחרות. ציקדה, לבושה תמיד בחליפת מגן ובמגן אנרגיה אישי טיפלה בחיות פצועות, הרחיקה גופות מתות ועל אף נסיונות לטורפה, אף טורף לא הצליח בשל ההגנה שלה. היא אהבה את העבודה, יותר משירקון אהב את שלו.
כל ערב הם נפגשו בפאב עם המוני אחרים שאכלסו את האזור הטרני באטלנטיס, ואח"כ חזרו לדירתם. כלומר, לדירה של ציקדה. ירקון עזב את אריקסוס ודירתם. שניהם דאגו מאוד ממותם המתקרב.
פטישון
פטישון הותמר לאדם טרני. האמת, יפה תואר במידה מוגזמת כמעט. גבוה, אדום שיער, עיניים ירוקות, אף חד אך קטן, כולו מלאכת מחשבת של הרמוניה. הוא הועתק/הותמר לגוף של נער בן 15. הבן שלו גם הותמר/הועתק לגוף של נער בן 15, אבל כהה עור ושונה מאביו באופן מפגיע כמעט.
שיצאו ממכונות ההעתקה, שניהם עירומים, הם הביטו זה בזה. לא אבא ובן כי אם שני נערים בוגרים. פטישון נבהל מעוצמת התשוקה שנעורה בו למראה בנו, ובנו הסמיק והתחיל לבכות מרוב חרדה בשל תשוקה זו. הטאבו לא נעלם על אף תשוקת הגוף. הם הסתובבו, התלבשו מהר, ומאז גם לא נגעו זה בזה.
הם עברו לדירות נפרדות. [לברר שם הבן של פטישון] XX התחיל לעבוד ביחידת הביקורת על שימוש באנרגיה ופגש חברים חדשים, חברות חדשות. החברה האלה חגגו כל הזמן. הם עבדו ושרו, הם עבדו ושתו, הם עבדו ונכנסו למיטות משותפות. לא, לא נולדו ילדים. כל הגופים החדשים מעוקרים לאחר שנלקח מהם מספיק זרע ומספיק ביציות. XX התגעגע לאביו מאוד. מדי פעם הוא פרץ בבכי עז. חבריו לא הבינו על מה ועל למה, אבל הוא לא התנדב לתת הסבר. הוא כעס, כעס מאוד, והוא רצה למות. בשלב מסוים הוא הבין שאביו לא קיים עבורו יותר. אביו מת מבחינתו.
XX צעק לאחת מחברותיו: אבא שלי... איננו. איננו יותר. הוא לא יהיה יותר אף פעם." הנערה לא הבינה על מה הוא מדבר, כי המושג "איננו" זר לאזרחי הגלקסיה. אמנם היתה תנועת מחתרת ששמה "למות בעד עצמנו", אבל היא היתה כל כך סודית. רק בוילמה היא תצליח להיות חופשיה ובגלוי.
אחד מהמנהלים הבכירים של אטלנטיס החליט להציל את הילד היפה [הוא היה מאוהב בו] והעביר עצמו לגוף החדש של פטישון. זה היה פיצוץ-על. מאז הם יחד, לא נפרדים לרגע. אהה, XX קיבל קידום לכדי "מזכיר אישי". אגב, שניהם מעולם לא ירדו לוילמה מאטלנטיס וממשיכים ככל הנראה במסעם האינסופי ברחבי הגלקסיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה