ביום שהחלטנו לצאת אל העולם יחד,
מי יקבע מי ינקה או יבשל או בכלל שנגור יחד? וצאצאים? שאלות אלו לא מצאו חן בעינינו. נכון בספינת החלל הענקית בה היינו, הכל נעשה על ידי מכונות, אבל יכלנו לבחור סגנון שמתאים לנו. היו עוד כמאה אלף ישויות, בספינה, חיות, נושמות, מזדווגות ומפרישות פרש לכל ישות יש תפקיד מסוים, וכולנו יחד אורגניזם שנע ביקום.
כיוון שבחרנו להיות יחד, זוג בפומבי, נאלצנו להתחבר למסופון קטן בקצה המסדרון בו הודענו על החלטתנו. לא המתנו הרבה וכבר נמצא לנו אזור חיים חדש וקיבלנו עליו אחריות מלאה, שנינו.
אגב עבדנו במקומות שונים. בחקלאות ובפיתוח אלגוריתמים לצרכי הספינה. משמרות קבועות ומתחלפות אפשרו לנו להיפגש וגם לתת לי להרות. נכון, עברנו טיפול ייחודי במרפאת הספינה, אבל החלטנו שאני בהריון. משילדתי חזרתי באותו היום לעבודה. ההנקה והחיים בבית החלטנו אינם מתאימים לחקלאי.
משחזרתי מהמשמרת תמיד היו מים חמים להתקלח, ואז ניקיתי והכנתי אוכל אם בחרנו לא לצאת למחלקת ההסעדה או להזמין ממסוף ההזמנות מזון. אחרי חמש שנים בחרנו להתחלף. פיתוח האלגוריתמים התקדם עד שהיתה סכנה לאיבוד ערך הידע ולשנתיים לימודים במכון.
לפני חמש דקות ראינו הקרנה מהארכיון של סרט, כך קראו לזה, של משפחה, כך קראו לזה. צחקנו בלי סוף, כשהבנו איך התנהגו אז ישויות ביולוגיות כבולות באזיקים ביולוגיים שאינם יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה