" ומה תגיד אם תדע ש..."
האודם הציף את פניה המחודדים. הכעס כמו נושף בכוח רב מנחיריה וקולה הצטרד.
הוא הביט בה בשקט, מבטו יורה זיקים לגלגניים, ולפתע דמעות פרצו מעיניו. לקח לה שנייה, והיא אספה אותו אל בין זרועותיה, ראש מתולתל, שחרחר של ילד בן 10.
נסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות בכתיבה של פרוזה קצרה במיוחד, שלפעמים מקבילה כמעט לשירה.
חזרתי לדפדף בדפים על פרוייקט השורשים שהכנתי, לא מצאתי שם תשובה. אז כנראה אני ייחודית. ואז מכה בי מחשבה נוספת, קיבלת שכל ושילמת באיברי רביי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה