לפעמים החלום והמציאות מתערבבים יחד. ואין החולם יודע אם אמת או אם חלום הינם ממשות חייו העכשווית.
כך למשל בועז החליט לערוך סדר גדול, סדר לפסח בו יזמין את כל קרוביו מכל קצוות הארץ. הוא תכנן יחד עם זוגתו אמיליה את מהלך הסדר. מי יישב איפה, מתי יקראו בהגדה ומי יקרא. אבל, בשלב מסוים הוא שכח את התכנית הגדולה, וקיווה שהכל יעבור בשלום.
אבל אמיליה לא שכחה דבר. והיא ציפתה, בצדק רב, שבועז ימלא את חלקו בהכנות לסדר. בועז יצא מהבית וראה את רחובות עירו נסגרים, מתחמים נפתחים בהם לרוקדים, לידם ניידות של המשטרה, כיבוי אש ומד"א. חזר לביתו וראה את אמיליה מסבירה לשני העובדים ששכרו לאותו היום איך לסדר את הספות והכורסאות במבואה הסגורה של בנין המגורים שלהם. נכנס למטבח ושם כרובית שלמה בתוך סיר ענק שעמד על הכירה הדלוקה.
חזרה בזמן, אחיו החרד, דודו משדרות, אחותו מציפורי, אחיו מהרצליה-פיתוח ואחיו שהגיע במיוחד מארה"ב הגיעו. המון בני אדם. לפתע הוא נזכר במחויבותיו, בנאום שהוא אמור לשאת, בכמה פעולות חיוניות שעליו לבצע, אבל כנראה לא ביצע אותן, אבל הוא לא זוכר. הוא נזכר בכרובית, אך לא מצא את הסיר. שוטט בבית על מנת למוצאו, וראה אותו בצדי שולחן, תחת ערימות של חפצים לא ברורים. והכרובית? אין כרובית.
טרוף חרדה של החמצה גדולה הזכיר לו שליל הסדר כבר היה.
