פיה יהודייה
קשה
להיות פייה יהודייה שחיה על ענפי שקמה מזדקנת בעיר ישראלית במישור החוף.
מאז
ניטעה שקמה זו, ברחוב הזה, אני עליה. נעה מדי שנה מעט כלפי מעלה עם צמיחת העץ היפה
הזה. עד שבאו הצרעות הקטנות, אפילו זללתי ושבעתי מפרי השקמה, היום אני אוכלת דברים
אחרים.
קשה
לי, כי יש לי תפקיד אחד חשוב. אחראית על הדלקת נרות שבת. בכל יום שישי, במשך שנים
טרחתי ודאגתי שהנרות ידלקו. בקיץ ובחורף. בשעת סער או בזמן חמסין נורא.
בשנים
האחרונות, מאז בנו את הבניין החדש שחוסם את נתיבי התנועה שלי, עבודתי הצטמצמה
מאוד. אני משמינה מהאוכל הרע שאני מוצאת בסופר שליד העץ. בחנויות הטבע הכל סגור
היטב, ולא קיבלתי ממלך הפיות, זה שיושב למרגלות כסא הכבוד את מיומנות פתיחת
בקבוקים.
אז
נשאר לי רק הבניין החדש. אני יכולה להיכנס דרך חלונות סגורים, דלתות וקירות. אבל
לשם מה?
אין
אחת מהנשים שם שטורחת להדליק נרות לשבת. כשעוד הייתי רזה וחזקה הצלחתי לשכנע חסידה
מהעיר החרדית לבוא לעיר הזאת ולחלק נרות לשבת. אבל היא הפסיקה לבוא כי אף אחת לא
לקחה נרות. היתה אחת שלקחה אבל השתמשה בהם לחימום אוכל שהזמינה ממסעדה סינית לא
כשרה.
הזקנה
ההיא, בקומה העליונה, שהדליקה נרות, ולא פעם בכתה, ודמעתה התגלגלה לשלהבת האש
העדינה, שכבתה, ואני הדלקתי מחדש. היא כבר לא בין החיים.
חיי
נגמרו.
האם יש
עוד פיות יהודיות כמוני בעולם? האם יש פיים יהודיים כמוני?
האם
אמריא בשארית כוחותיי אל כס הכבוד ואשאל ואזעק – מה יהיה אתי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה